באינטרנט, אף אחד לא יכול לדעת שהפרשן הפוליטי שלך הוא כלב.
23 January, 2006
מצטער, אבל לא הצלחתי להתאפק
30 January, 2006
מפי הגבורה, שיחות עם גיבורים
והפעם: יוני
אני: שלום, מר נתניהו?
יוני: מי זה?
אני: מר נתניהו, מדברים מהרדיו, מהתוכנית “מפי הגבורה”.
[שתיקה]
יוני: כן?
אני: כן. מר נתניהו, התוכנית הפעם מוקדשת למי שנפל תוך כדי לחימה בכושים.
[שתיקה]
יוני: כן?
אני: כן.
[שתיקה]
יוני: שנייה, אני לא מבין…
אני: אנחנו רוצים לדעת איך זה.
יוני: תראה, אני רוצה להגיד פה רגע משהו. אני לא… זה אח שלי שלח אתכם?
אני: מר נתניהו, אנחנו בשידור כרגע, עוסקים, כאמור, במוות מידי כושים.
[שתיקה]
יוני: כושים אתה אומר?
אני: כושים.
יוני: וואחד זין יש לאלה, אה?
7 February, 2006
רטבים עמדנו בגשם. רטבים וסמיכים
לחמור מראים חצי עבודה. לקהל היעד מותר להראות פחות. בynet- פרסמו היום את הפרק הראשון ברומן החדש של ניר ברעם. על פרק אחד אסור לכתוב ביקורת, אבל אין מצב שאני צולח רומן שלם שכתוב ככה, אז נחטוא.
ניר ברעם כותב זוועה. תוצר הכתיבה שלו אינו ספרות עברית, אלא עבריתנות, שהיא ההנכחה האלימה של העברית, בצורתה המנופחת והארכאית ביותר, בתוך היצירה הספרותית, עד כדי מיסוך כל אלמנט ספרותי אחר. אין כאן משחק עם העברית, אין כאן הצגה מחודשת של צורת כתיבה ישנה כדי להאיר עליה ועלינו, יש כאן רק שימוש בעברית ישנה ובלויה, כאילו על מנת לקבל ממנה אישור. כמו לצרף את שמעון פרס למפלגה שלך כדי ליטול ממנו אמינות ציבורית. זה צבוע.
אי אפשר לומר שניר ברעם לא מחדש כלל על עבודותיהם של מי שאבק הכתיבה שלהם מפוזר על היצירה שלו. בניגוד מושבע לאלה, ברעם הכותב הוא צנון נטול הומור. אין בזה פלא, כי מי שמכניס את עצמו לסד כתיבה לא טבעי שכזה, חייב לגייס את כל תעצומות הנפש שלו כדי לשמור על פרצוף רציני. הרי אם תחמוק בדיחה אחת לתוך טקסט שכתוב ככה, עלול עצם המבט ההומוריסטי להאיר על הטקסט הנכתב כולו, ואז, בתוך שעתיים של כתיבה מהנה, יעמוד הכותב מול האופציה הטבעית לשימוש בשפת הנפטלין שלו – הפרודיה. וברעם הרי הוא כותב מכובד.