הציק

ככל הנראה, מנפק גוף תקינה כלל-אימהי איזו רשימת מצרכי יסוד לזוגיות שלמה, וככל הנראה אני וזו הגונבת לי את השמיכה מחזיקים בכל המצרכים הללו, מלבד אחד. את קיומה של הרשימה ואת עמידתנו המרשימה ברוב דרישותיה אני מסיק משני אירועים נפרדים, מופרדים בערך בחודשיים ימים זה מזה, בהם הביעו אמי ואמה של הגנבת דאגה אמיתית מהיעדרה של הטלוויזיה מחיינו, ושתיהן אף הציעו לממן לנו חיבור לטלוויזיה הרב ערוצית, כבלים או לוויין, לבחירתנו.

 

אני לא רוצה טלוויזיה בבית. לדעתי, הרבה יותר נעים בבית בלי המכשיר הזה, שתמיד יש מה לראות בו ואף פעם אין בו משהו טוב. כשאין טלוויזיה, הקריאה, הרשת והשיחה מתחרים על הזמן הפנוי, ולמוזיקה יש יותר מקום. מה גם שרוב מה שיש בטלוויזיה הוא קקי למוח. אני לא רוצה טלוויזיה בבית.

 

אבל טלוויזיה היו תהיה כאן, על שלל ערוציה. הזוגה רוצה, לצערי, ואני לא מרגיש שאני יכול להגיד לה לא. אז אני מקבל את זה שעוד כך וכך זמן, כשנעמוד טוב יותר על רגלינו הכלכליות, נחבר את המקלטים המובטלים לעולם הרחב, והקקי למוח יהפוך לבן בית אצלנו. ערוץ 2 המטמטם ייהפך לעוגן בשעות הערב, כוכב נולד תחזור, יהיה ממש חרא.

זה הפוסט הראשון בבלוג החדש שלי. אני מקווה שעם הזמן יהיה כאן בלוג אמיתי, שלי באמת במראה ובתוכן. יש בי צורך למקום שכזה, מנותק מכל הקשר מלבד זה שאני קובע. כזה שיהיה כל המקומות שבי, כזה שאפשר יהיה לכתוב בו על רגשות וטרנדים אינטרנטיים, על עירום ואסטרטגיה, כמו גם על מוזיקה וספרים, בלי להתחייב לאיזה משהו. אם אני מסתכל לתוך כדור הבדולח של הבלוג הזה, אם אני משליך על עתידו את הציפיות שלי, אז אולי מכאן יצאו כל מני פרויקטים שלי, עם עצמי ועם אחרים. אני לא יודע. זה המקום שלי. מכאן זה מתחיל.